01/05/2018 To Pray at Graves or not to Pray?

(Part I) | Yomin D'min Alma ‫וֹמ י ן ְדּ ִמ ן ﬠָ ְל ָמ א‬

ִ ‫ י‬JEWISH HISTORY CHANNEL

Yomin D'min Alma ‫יוֹמין ְדּ ִמן ﬠָ לְ מָ א‬ ִ JEWISH HISTORY CHANNEL

ְ ‫ סָ בָ וְ י‬, ‫ ִא ְסתַּ כַּל ִבּ ְשׁנֵי דָּ ר וְ דָ ר; ְשׁאַ ל אֲבוּ וִ יחַ וֵּי ָל‬,‫יוֹמין ְדּ ִמן ﬠָ לְ מָ א‬
‫ֵימרוּן ָל‬ ִ ‫ ִא ְדּכַר‬Remember the days of old, consider
the years of many generations; ask thy father, and he will declare unto thee, thine elders, and
they will tell thee. Deut. 32 ‫דברים לב‬

To Pray at Graves or not to Pray? (Part I)

December 21, 2011

(h ps://toldotyisrael.files.wordpress.com/2011/12/grave11.jpg)

That is the question–at least that was the question for many Jewish authorities and thinkers, from the
Medieval period to the modern age.

In light of the increasing popularization among large segments of religious Jews

(h p://en.wikipedia.org/wiki/Jews) to go on pilgrimages to holy gravesites, (particularly the tomb of R’
Nahman of Bra lav (h p://maps.google.com/maps?
ll=48.8333333333,28.95&spn=0.1,0.1&q=48.8333333333,28.95 (Bratslav)&t=h) in Uman
(h p://en.wikipedia.org/wiki/Uman#Jewish_community), and the recent brouhaha
(h p://www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-4163564,00.html) surrounding the tomb of Rabbi
Shimon Bar Yohai in Meron) this issue deserves some detail and clarification.

Firstly, I think a brief background of the traditional Rabbinic view of this practice, is in order.

In the Talmud itself we find contradictory a itudes towards visiting graveyards. in Talmudic
(h p://en.wikipedia.org/wiki/Talmud) times, it appears, that cemetaries were the object of fear and
superstition; it was regarded as the dwelling place of demons and evil spirits (see TB Hagigah, 3B; Nidda,
17A). The cemetary was perhaps for this reason located at a distance from residential areas (according to
Halakha it is to be located at least 50 cubits from the nearest house).

Care, however, was taken to keep the cemetaries and tombstones therein in a respectful manner, the
Talmud in TB Sanhedrin 96;B calls Jewish tombstones “fairer than Royal palaces” (although in Ezekiel
43:9, a different sentiment is represented: ‫ﬠַתָּ ה יְ ַרחֲקוּ אֶ ת זְנוּתָ ם וּפִ גְ ֵרי מַ לְ כֵיהֶ ם ִממֶּ נִּי וְ שָׁ כַנְ ִתּי בְ תוֹכָם לְ עוֹלָם‬
[Paranthetically, see De Rossi’s (h p://en.wikipedia.org/wiki/Azariah_dei_Rossi) Meor Einayim, final
chapter on the function of funerary monuments, where he incidentally records the verses he wished to be
placed on his own tomb]).

The custom of visiting cemeteries on public fast days (especially on the ninth of av and in the month of
Elul, see TB Taanit 17B; SA, Orah Hayyim (h p://en.wikipedia.org/wiki/Orach_Chayim), 579:3) to
offer prayers at the graves of the deceased apparently became common at circa the beginning of the
https://toldotyisrael.wordpress.com/2011/12/21/to-pray-at-graves-or-not-to-pray-part-i/ 1/14
01/05/2018 To Pray at Graves or not to Pray? (Part I) | Yomin D'min Alma ‫וֹמ י ן ְדּ ִמ ן ﬠָ ְל ָמ א‬
ִ ‫ י‬JEWISH HISTORY CHANNEL

common era. TB Taanit 16A, 23B; TB Sotah 34B;Maimoinides,MT, Taanit 4:18, pointedly remark that this
custom was done “in order that they (the dead) may interceded on behalf of the living” (Ironic, in light of
Isaiah 9). Many have the custom of visiting the graves of relatives or important leaders on the anniversary
of their death. The la er custom is mentioned by Rashi on TB Yebamot 122A, there Rashi states that he
found in a responsum of the Geonim: “All these festivals of the Ammoraim-this refers to the anniversary of
the death of a great man. They establish it as a day of honor, and each year when that day arrives, the
Torah scholars gather from all around and visit his grave, along with the rest of the people, to study
Torah (h p://en.wikipedia.org/wiki/Torah_study) by his grave.”

We also see in the Talmud that Rabbi Joshua (h p://en.wikipedia.org/wiki/Joshua_ben_Hananiah)

went to the graves of the Disciples of Shammai (h p://en.wikipedia.org/wiki/House_of_Shammai).

‫ר יהושע השתטח על קברי בית שמאי )חגיגה כב( עיין גם תענית כג‬

‫ “בהמצא לנביאים והחסידים‬:‫בדבר חשיבות ענין ההשתטחות על קברי צדיקים נמצא בדברי הר”ן בדרשות )דרוש שמיני( וזה לשונו‬
‫ וכל שכן לאותם שהם מתקרבים אליהם‬,‫בדורות יהיה השפע שופע עליהם ובאמצעותם אפשר שיהיה שופע על כל המוכנים מבני דורם‬
‫ כי עצמותיהם‬.‫ מקומות קברותיהן ראויין להימצא השפע שם בצד מן הצדדים‬,‫ ולא בחייהם בלבד כי גם אחרי מותם‬.‫ומשתתפים עמהם‬
‫ ומפני זה אמרו רז”ל שראוי‬.‫ עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא בזה‬,‫אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע האלהי‬
‫ כי התפילה במקום ההוא תהיה רצויה יותר להמצא שם גופות אשר חל עליהם כבר השפע‬,‫להשתטח על קברי הצדיקים ולהתפלל שם‬
‫( ”האלהי‬c.f. II Kings 13)

Kabbalistic Influences

The Sefer Hazohar warmly endorses this custom and repeats the Tamudic dictum about righteous people
deemed living even in their demise:

‫ אָ מַ ר ִר ִבּי‬.‫ ﬠָ לְ מָ א ָלא ִמ ְתקַ יְּ ימָ א אֶ ָלּא ְבּגִ ינֵיהוֹן ְדּמֵ תַ יָּיא‬,‫ וַדַּ אי ְבּשַׁ ﬠֲתָ א ְדּ ַז ָכּ ִאין ָלא ִא ְשׁ ְתּ ָכחוּ ְבּﬠָ לְ מָ א‬,‫ אַ ְמ ֵרי‬.‫קָ מוּ ִר ִבּי ִחזְקִ יָּה וְ ִר ִבּי יֵיסָ א וְ אַ זְלוּ‬
.‫דוֹרשׁ אֶ ל הַ מֵּ ִתים וְ אָ ִסיר‬ ֵ ְ‫ וְ הָ א כְּ ִתיב )דף ע”א ע”ב( )דברים יח( ו‬,‫ אֲ מַ אי אַ ְזלֵינָן לְ גַבֵּ יהוֹן ְדּמֵ תַ יָּיא‬,‫ ְבּשַׁ ﬠֲתָ א ְדּ ִאצְ ְט ִרי ﬠָ לְ מָ א לְ ִמ ְט ָרא‬,‫יֵיסָ א‬
‫עוֹבדֵ י ﬠֲבוֹדָ ה‬ְ ‫ ְדּ ִאינּוּן מֵ ﬠַ ִמּין‬,‫ ְדּ ִאינּוּן חַ יָּיבֵ י ﬠָ לְ מָ א‬.‫ אֶ ל הַ מֵּ ִתים דַּ יְ יקָ א‬,‫דוֹרשׁ אֶ ל הַ מֵּ ִתים‬ ֵ ְ‫ ו‬.‫פָּרא ְדּﬠֵ דֶ ן‬
ָ ִ‫אָ מַ ר לֵיהּ ﬠַ ד ָכּאן ָלא ֲחמֵ יתָ א גּ ְַדפָּ א ְדּצ‬
‫ ְבּ ִז ְמנָא‬,‫ ְשׁ מֹ ה קְ ָרא ﬠָ לַיְ יהוּ )קהלת ד( וְ שַׁ בֵּ חַ אֲנִ י אֶ ת הַ מֵּ ִתים שֶׁ כְּ בָ ר מֵ תוּ‬,‫ אֲ בָ ל יִ ְשׂ ָראֵ ל ְדּ ִאינּוּן ַז ָכּאֵ י קְ שׁוֹט‬.‫ ְדּ ִא ְשׁ ְתּ ָכחוּ תָּ ִדיר מֵ ִתים‬,‫ז ָָרה‬
‫ וְ הַ ְשׁתָּ א ִאינּוּן חַ יִּ ין‬,‫ שֶׁ כְּ בָ ר מֵ תוּ‬.‫אָ ח ֳָרא וְ ָלא הַ ְשׁתָּ א‬.

‫ אַ ְתיָין ְבּ ַכמָּ ה ְתּשׁוּבָ ה‬,‫ וְ ַכד יִ ְשׂ ָראֵ ל אָ תָ אן לִ ְמתֵ יהוֹן‬.‫ישׁין‬ ִ ‫ﬠָרא ﬠָ לַיְ יהוּ זִינִ ין ִבּ‬ ָ ‫ לְ ִא ְתּ‬,‫ אַ ְתיָין ְבּחַ ְר ִשׁין‬,‫ ִדּ ְשׁאָ ר ﬠַ ִמּין ַכּד אָ תָ אן לִ ְמתֵ יהוֹן‬,‫וְ עוֹד‬
,‫קוּדשָׁ א ְבּ ִרי הוּא ﬠָ לַיְ יהוּ‬ ִ ‫ וְ כֹ ָלּא ְבּגִ ין ְדּנִ ְשׁמָ ִתין קַ ִדּ‬,‫ ְבּתַ ﬠֲנִ יתָ א לָקֳ ְבלֵיהּ‬,‫ ִבּ ְת ִבירוּ ְדּלִ בָּ א‬.‫קוּדשָׁ א ְבּ ִרי הוּא‬
ְ ‫ישׁין יִ ְבעוּן ַר ֲחמֵ י לְ קַ מֵּ י‬ ְ ‫לְ קַ מֵּ י‬
‫קוּדשָׁ א ְבּ ִרי הוּא חָ יִ יס ﬠַ ל ﬠָ לְ מָ א ְבּגִ ינֵיהוֹן‬ ְ ְ‫ו‬

On of the most widespread book of specific prayers to be recited while visiting a cemetery was compiled by
the 17th c. Kabbalist Aharon Berechia of Modena, Italy and published as Sefer Ma’avar
Yabok. (Interestingly enough the colorful Rabbi Leone Da Modena was a relative and spoke of the former
approvingly. It is also interesting to note out that Berechia was a follower of the Cordovero school
(h p://en.wikipedia.org/wiki/Moses_ben_Jacob_Cordovero) of Kabballah
(h p://en.wikipedia.org/wiki/Kabbalah) at a time when Lurianic
(h p://en.wikipedia.org/wiki/Isaac_Luria) Kaballah had been proclaimed the true pinnacle of
Kabbalistic truth. Cordeovero’s form of Kabbalah was considered more harmonistic, eclectic and synthetic
than that of Luria. Indeed some found similarities between this form of Kabballah and the Rennaisance
mode found in Pico and termed the “occult philosophy”. Idel observes [ironically in more ways than one]
that “in a certain propensity to purism and counter –Rennaisance, Luria, surprisingly is in the same camp
as the most adamant critic of Kabbalah (see here (h p://ha-historion.blogspot.com/2013/12/rabbi-
leone-da-modena-and-his-unlikely.html)), Leon Modena
(h p://en.wikipedia.org/wiki/Leon_of_Modena)”, see “Italy in Safed and Safed in Italy” by Moshe
Idel, p. 251; Fischman, Talya The Voice of a Fool p. 205, n. 74. Curiously, notwithstanding his violent
opposition of all forms of Kabballah, Modena refers to Luria with the honorific ‫ ז”ל‬: may his memory be
blessed, see Idel, p. 255)

https://toldotyisrael.wordpress.com/2011/12/21/to-pray-at-graves-or-not-to-pray-part-i/ 2/14
01/05/2018 To Pray at Graves or not to Pray? (Part I) | Yomin D'min Alma ‫וֹמ י ן ְדּ ִמ ן ﬠָ ְל ָמ א‬
ִ ‫ י‬JEWISH HISTORY CHANNEL

As we shall soon see, Kabbalists, especially post-Luria, popularized the custom of visiting graves to a
degree, probably never seen before (on possible Islamic influence see here
(h p://www.tulimragleem.co.il/web/8888/nsf/arclookup.taf?
&_id=135248&did=3074&title=%EB%E0%E5%EB%E1%20%E0%E1%E5%20%E0%EC%20%E4%E9%E

The earliest mention of visiting graves, in traditional Jewish literature, is found in the Midrash, which states
that when Joseph was taken down to Egyt, he visited the grave of his mother Rachel on the way, and wept
(see Sefer Ha-yashar).

Rashi on Genesis 48:7 explains why Jacob buried his beloved wife Rachel, in Ramah, on the road to Beit
Lekhem: “so that she would be of help to her sons when Nevuzraadan would exile them, and they would
pass that way. Then Rachel would come out by her grave and weep, begging God to have mercy on them,
as it says ‘ A voice is heard in Ramah…Rachel weeps for her children’ (Jeremiah 31:14) and the Holy One
answers her: ‘There is reward for your deed….and the children will return to their borders’ (Ibid verses 15-
16).

Another popular early legend, is quite similar in this respect. TB Sotah 34A explains the verse in Numbers
13:22: ‘He came to Hebron’: “Rava said, this teaches us that Caleb withdrew from the scheme of the spies
and went to pray at the Tomb of the Patriarchs in Hebron. He said to them ‘My fathers, beseech God to
have mercy on me that I may be saved from the schemes of the spies’. The Tosafot (ad loc s.v. avotai)
interestingly remarks ‘you might object that in Chapter ‘mi she’meito’ (TB Berakhot 18A) the Talmud
states that “the dead are not conscious of anything”. And the conclusion reached there is that it applies also
to the Patricarchs. The answer is that by means of the prayer, which one prays (when visiting the grave),
they are informed that such-and-such has been prayed for’.

Rationalist Jews, especially those why style themselves followers of Maimonides understandably had a
problem with the stories recounted in the Talmud and the midrash. Some have tried to reconcile the
difficulties that arise from it, see here (h p://www.mesora.org/PrayingtotheDead.htm)

(Interesting as well is the Jewish philosopher Emmanuel Levinas’ take on this story in Nine Talmudic
readings By Emmanuel Lévinas, Anne e Aronowicz, pp. 58-9)

R. Berechia of Modena sought to bring proof from scriptures that this custom was prevalent in the Biblical
period as well; Modena explained the request of David’s ally Barzilai the Gileadite to die in ‘his’ city (‘let
me die in my city’ II Samuel 19:38) “so that his relatives could come and visit his grave” (ostensibly to
pray), see MY 3:23.

The Zohar on Parashat Vayechi writes: “R’ Yi chak requested three things from R’ Yehuda. One of them
was that for all seven days (after his death), the la er would go to his grave and pray for him. A similar
scenario is mentioned in the minor Tractate Semachot 4:11: “when Ben Yehozadak died, his brother
Yochanan came from the Galillee, arriving after the tomb had been sealed…they said ‘do not become
ritually contaminated for him, but open the gate of the cemetery that he may see the tomb”.

Without ge ing into the halakhic details of visiting the grave of a deceased, I will mention a few brief
points: Kabbalist custom mandates that one should not visit the gravesite of a deceased person during the
first year of his passing. The reasoning given is that the deceased is still going through a time of judgement
and therefore it would be inappropriate to pray for blessing but one should pray for the elevation of the
soul, instead (some Chassidic sources say that this does not apply to a deceased individual who was
particularly great in his lifetime). Lest you think that this a completely Kabbalistic-inspired Halacha, Rabbi
David Zvi Hoffman (h p://en.wikipedia.org/wiki/David_Zvi_Hoffmann), author of responsa
Melamed Lehoil (and far from a Kabbalist or a Kaballah sympathizer) rules that one should minimize visits
to the graves of the deceased (even if it is to pray for their souls) in the first year, as well.

https://toldotyisrael.wordpress.com/2011/12/21/to-pray-at-graves-or-not-to-pray-part-i/ 3/14
01/05/2018 To Pray at Graves or not to Pray? (Part I) | Yomin D'min Alma ‫וֹמ י ן ְדּ ִמ ן ﬠָ ְל ָמ א‬
ִ ‫ י‬JEWISH HISTORY CHANNEL

‫ המספר שרבי עזריאל‬,166 ‫ עמ’ צד הערה‬,(‫ סיני נד )תשכ”ד‬,”‫ “קווים לדמותו של רבי עזריאל הילדסהיימר‬,‫ראה גם מ’ הילדסהיימר‬
‫ וכשקיימו הח”ק ]=החברה קדישה[ בברלין‬,‫ “התנגד בתוקף לקיום ‘עליות’ לקברים‬,‫ מייסד בית המדרש לרבנים בברלין‬,‫הילדסהיימר‬
‫ “עליה לקבר ותפילה שם – דרישה‬,‫ וראה גם י’ ליכטנשטיין‬.”‫ לא השתתף בו‬,‫טכס ]=טקס[ אזכרה על קבר אשתו ביום השנה הראשון‬
9 ,8 ‫ והערות‬191 ’‫ עמ‬,(‫ תחומין כ )תש”ס‬,”?‫אל המת‬.

‫ איש‬,‫ “הגר”א מווילנה; ר’ יוסף בר‬:40 ’‫ עמ‬,‫ ירושלים תשל”ט‬,‫ איש ההלכה‬,‫ הרב יוסף דב סולבייצ’יק‬:‫בין אלה שהתנגדו למנהג ראה‬
‫ וראה גם הרב‬.”‫ לא ביקרו מעולם בבתי קברות ולא השתטחו על קברי אבות‬,‫ איש פרוז’ינא‬,‫בריסק; ר’ חיים בנו; ר’ משה בנו; ר’ אליהו‬
‫ עמ’ רנד‬,‫ ירושלים תשנ”ד‬,‫ נפש הרב‬,‫צבי שכטר‬.

The issue of ‫חיטוטי שכבי‬: How Conscious are the Dead? Can the Dead Really be Disturbed?

Anyone who has followed the news from Israel in the last couple of decades is very familiar with the
sensitive issue surrounding the removal of Jewish bones from their resting place. Several years ago, this
move by Israeli archaeologists precipitated violent riots by certain segments of the Haredi community.

Interestingly enough, the issue of ‫ חיטוטי שכבי‬is mentioned only once throughout the entire Talmud: It is
discussed in Yevamot 63B:

‫ זו חטוטי‬:‫ אמר רבה בר שמואל‬,(‫ והיתה יד ה’ בכם ובאבותיכם )שמואל א’ יב‬:‫ שנאמר‬,‫קא מחטטי שכבי – מפני ששמחים ביום אידם‬
‫ בעון חיים – מתים מתחטטין‬:‫ דאמר מר‬,‫שכבי‬.

Translation (courtesy of Artscroll) [after citing several verses that have to do with calamities befalling the
Jewish people]: R’ Yochanan said these are (referring) to the Chabarim (Rashi explains that these were evil
and contemptuous Persians who held no respect for the Jewish people, The Aruch says that the Persian
priests were Chabarim, Aruch Hashalem ‫ ’ערך חבר ב‬elaborates that they were zealously religious
Zoroastrian priests who believed in dualism and worshipped fire). The Talmud continues a related incident.
They told R Yochanan: “The Chabarim have come to Babylonia, upon hearing this he keeled and fell over.
They told him further “they are bribe takers”, i.e. they can be paid off. They then told him that the
Chabarim have decreed three things (and suggesting that these degrees were punishment, measure for
measure because of specific sins of the Jews), …finally they told him they (the Chabarim) are exhuming the
dead . R Yochanan replied this was decreed because the Babylonian Jews celebrated on the Chabarim’s
holidays. Consequently heaven decreed that the Babylonian Jews should have an occasion to mourn. (The
exhumation of the dead is a calamity that is hinted at in scripture), as it is wri en “But if you do not
hearken to the voice of God, and you rebel against the word of God, the hand of God will be against you and
your ancestors”. Said Rabbah Bar Shmuel, this verse refers to the exhumation of corpses, for the master has
said, due to the sins of those that are alive, the dead are exhumed.

Interestingly (and sadly) enough, I came across a reference to this problem, long after the Persians had
already embraced Islam. In six le ers that have been preserved from the Jews of Hamadan (Jews referred
to the city as “Shushan Ha-birah”) in Iran, we find that they were at the receiving end of brutal
persecutions by their Persian Muslim overlords, they especially lamented the blackmail tactics used against
them in regard to disturbing the final resting places of their loves ones. In the years 1870-71, the
community wrote six le ers, addressed to various influential leaders (including Sir Moses Montefiore) to
assist them. In one of the le ers we find :‫המושלים בכל יום ויום מחטטי שכבי לקדושים אשר בארץ המה סביבות אדונינו‬
‫מרדכי ואסתר‬, in other words, in order to force the Jews to pay the exorbitant new taxes, they threatened the
community with destruction of the Jewish graves abu ing the traditional tombs of Mordechai and Esther.
This was hardly a novel idea, in this post (h p://ha-historion.blogspot.com/2011/08/karaite-
necropolis-of-crimea.html), I referred to the rulers of the Crimean Peninsula using the same tactics
against the Karaites there. On more of this see ’‫ ירושלים תשט”ו עמ‬,‫ ארץ ישראל ויישובה בתקופה העותומנית‬,‫י בן צבי‬
‫ על מצבת מרדכי ואסתר ועל מה שעשו קנאי הדת המוסלמית בה במחצית המאה הי”ט ראה מחברתו של מנחם הלוי “מצבת‬.278-9
‫מרדכי ואסתר אשר בעיר שושן המדאן” ירושלים תרצ”ב ראה בייחוד הפרק אגדת מולא חוסין‬.

Voices of Nay

https://toldotyisrael.wordpress.com/2011/12/21/to-pray-at-graves-or-not-to-pray-part-i/ 4/14
01/05/2018 To Pray at Graves or not to Pray? (Part I) | Yomin D'min Alma ‫וֹמ י ן ְדּ ִמ ן ﬠָ ְל ָמ א‬
ִ ‫ י‬JEWISH HISTORY CHANNEL

A possible negative reference to those that frequent gravesites (for whatever reason) can already be found
in Isaiah 65 3,4:

ִ ‫ הָ ﬠָ ם הַ מַּ כְ ﬠִ ִיסים‬.‫]וּמ ַרק[ פִּ גֻּלִ ים כְּ לֵיהֶ ם‬

‫אוֹתי ﬠַ ל פָּ נַי תָּ ִמיד זֹ ְב ִחים בַּ גַּנּוֹת‬ ְ ‫צוּרים יָלִ ינוּ הָ אֹ כְ לִ ים ְבּשַׂ ר הַ ֲחזִיר ופרק‬
ִ ְ‫הַ יֹּ ְשׁ ִבים בַּ קְּ בָ ִרים וּבַ נּ‬
‫וּמקַ ְטּ ִרים ﬠַ ל הַ לְּ בֵ נִ ים‬.
ְ

That sit among the graves, and lodge in the vaults; that eat swine’s flesh, and broth of abominable things is
in their vessels;

Rabbi Maurice Lamm in his The Jewish Way in Death and Mourning writes:

The traditional a itude of Judaism was not to encourage excessive grave visitation. The Rabbis were
apprehensive frequent visits to the cemetery might become a pa ern of living thus preventing the bereaved
from placing their dead in proper perspective. They wanted to prevent making the grave a sort of totem, at
which the mourner would pray to the dead, rather than to God, and thereby violate one of the cardinal
principles of Judaism; that God is one and that there are no intermediaries between man and God (see p.
192).

Lamm’s assertion of course brings to mind quite a few difficulties- one of which is the verse in Exodus
23:23, among many others..

Though it is commonly perceived that graveside praying and vigils was supported and popularized by
followers of Kabballah (Lurianic Kabballah in particular), it appears, ironically enough, that Rabbi Isaac
Luria (h p://en.wikipedia.org/wiki/Isaac_Luria) himself did NOT sanction the custom of visiting
graves. The commentator Magen Abraham (559:14) cites R Luria as stating that “one should go to the
cemetery only for a funeral-especially if one has not remedied the sin of seminal emission; for negative
spiritual forces (hi onim) cling to him”. Interestingly enough, Rabbi Elijah of Vilna
(h p://en.wikipedia.org/wiki/Vilna_Gaon), be er known as the Vilna Gaon also expressed himself in a
similar manner in a le er to his family (which was published as Iggeret Hagra and is be er known as Alim
L’terufaah): “Be careful not to go to cemetery at all (!), for there the klipot (negative forces) cling very much
to people. And this warning applies, all the more so, to women. All the troubles and sins result from this (!).
Even more macabre, strange and dramatic is the description of Rabbi Yehuda Hehassid
(h p://en.wikipedia.org/wiki/Judah_ben_Samuel_of_Regensburg) about witches in the graveyard,
see here (h p://torahmusings.com/2011/10/vampires-and-witches-in-sefer-hasidim/)

The most vehement opposition to this custom comes down to us from a Karaite source. The famous Karaite
ascetic and polemicist (and missionary) Sahl Ben Ma liah HaCohen
(h p://en.wikipedia.org/wiki/Sahl_ben_Ma liah) (910–990):

‫ “יא ר’ יוסי‬:‫ ואומרים‬,‫ ודורשים אל המתים‬,‫ יושבים קברים ולנים בנצורים‬,‫ואיך אחריש ודרכי עובדי עבודה זרה בין מקצת ישראל‬
‫ ומדליקים הנרות על קברי הצדיקים ומקטרים לפניהם על הלבנים וקושרים עקרים )או‬,”(‫ הבטינני )תן לי הריון‬,‫בגלילי )בדלתון( רפאני‬
‫עקדים( על התמר של הצדיק לכל מיני חלאים וחוגגים על קברי הצדיקים המתים ונודרים להם נדרים וקוראים אליהם ומבקשים מהם‬
‫לתת להם חפצם‬.”

Translation:

How can I keep silent when Jews follow the custom of idolaters? They sit among graves of saintly persons
and spend nights among tombstones, while they seek favors from dead men, saying, “Oh Jose the Galilean,
grant me a cure!” or “Vouchsafe me a child!” They light lamps at the graves of saints and burn incense
upon the brick altars before them and tie bowknots to the palmtree bearing the name of the saint as a charm
for all kinds of diseases. They perform pilgrimage rites over the grave of these dead saints and make vows to
them and appeal and pray to them to grant their requests. (Quoted in Nemoy, Leon, Karaite Anthology pp.
115-16)

https://toldotyisrael.wordpress.com/2011/12/21/to-pray-at-graves-or-not-to-pray-part-i/ 5/14
01/05/2018 To Pray at Graves or not to Pray? (Part I) | Yomin D'min Alma ‫וֹמ י ן ְדּ ִמ ן ﬠָ ְל ָמ א‬
ִ ‫ י‬JEWISH HISTORY CHANNEL

Is Sahl’s target a mere coincidence or was there a special significance to the personage of R Jose Ha-gelili?
In the Jerusalem Talmud we find:

,‫ הוא מפגיע בעדם‬,‫ כגון רבי יוסי הגלילי‬,‫ הן מביאין להם זקן אחד‬,‫בשעה שישראל באין לידי עבירות ומעשים רעים הגשמים נעצרים‬
‫ ב‬,’‫ פרק ה‬,‫ מסכת ברכות‬,‫” )תלמוד ירושלמי‬.‫והגשמים יורדים‬

(“‫)השווה “אלהא דמאיר עננו” ו”כדי הוא ר’ שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק‬

Translation:

“When, for their sins, there is drought in Israel, and such a one as Jose the Galilean prays for rain, the rain
cometh straightway” (JT Ber. 9b).

Sahl is referring to the Biblical prohibition in Deut. 18:10:

’‫ תָּ ִמים ִתּ ְהיֶה ﬠִ ם ה‬. ‫מוֹרישׁ אוֹתָ ם ִמפָּ נֶי‬

ִ ‫ כִּ י תוֹﬠֲבַ ת ה’ ָכּל עֹ שֵׂ ה אֵ ֶלּה ִוּבגְ לַל הַ תּוֹﬠֵ בֹ ת הָ אֵ ֶלּה ה’ אֱ הֶ י‬.‫דֹרשׁ אֶ ל הַ מֵּ ִתים‬
ֵ ‫ל ֹא יִ מָּ צֵ א ְב‬
‫יג‬-‫אֱ הֶ י )דברים יח י‬

There shall not be found among you any one..that consulteth a ghost or a familiar spirit, or a necromancer.

Sahl’s polemic forced a response from his Rabbinic contemporaries. Maimonides may have had these
kinds of practices in mind when he wrote in MT, Hilkhot Avel 4:4:

‫ וְ ל ֹא יִ פְ נֶה אָ דָ ם לְ בַ קַּ ר‬.‫ן–דּ ְב ֵריהֶ ם הֶ ם ִזכְ רוֹנָם‬

ִ ֶ‫ אֵ ין בּוֹנִ ים ָלהֶ ם נֶפֶ שׁ ﬠַ ל קִ ְברוֹתֵ יה‬,‫ וּבוֹנִ ין נֶפֶ שׁ ﬠַ ל הַ קֶּ בֶ ר; וְ הַ צַּ ִדּיקִ ים‬,‫וּמצַ יְּנִ ין אֶ ת הַ קְּ בָ רוֹת‬
ְ
‫הַ קְּ בָ רוֹת‬

This is based on the opinion of R Shimon ben Gamliel in the Jerusalem Talmud, Tractate Shekalim:

‫רבן שמעון בן גמליאל אומר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם הם זכרונם‬

The only place where Maimonides makes an exception is the grave of a Jewish King (presumably only
from the Davidic dynasty) or at a time of great national need, in MT 14:22:

‫ ְמקוֹם ְשׁאֵ ין‬,‫פַּרסוֹתֶ יהָ ִמן הָ אַ ְרכֻּבָּ ה וּלְ מַ טָּ ה‬

ְ ‫ ְמנַשֵּׁ ר‬:‫ וְ ﬠֶגְ ָלה שֶׁ הָ יְ תָ ה מוֹשֶׁ ֶכת בַּ קָּ רוֹן שֶׁ הָ יָה יוֹשֵׁ ב בּוֹ‬,‫מֶ ֶל שֶׁ מֵּ ת–עוֹקְ ִרין סוּס שֶׁ הָ יָה רוֹכֵב ﬠָ לָיו‬
‫הוֹשׁיבוּ‬ִ ֶ‫ זֶה שׁ‬,(‫לג‬,‫לוֹ ְבמוֹתוֹ” )דברי הימים ב לב‬-‫וּמוֹשׁ ִיבין יְ ִשׁיבָ ה ﬠַ ל קִ ְברוֹ ִשׁ ְבﬠַ ת י ִָמים–שֶׁ נֶּאֱ מָ ר “וְ כָבוֹד ﬠָ שׂוּ‬ ִ .‫עוֹשֶׂ ה אוֹתָ הּ ְט ֵרפָ ה‬
‫לוֹשׁים יוֹם‬ִ ‫ אֵ ין ְמבַ ְטּלִ ין יְ ִשׁיבָ תוֹ יָתֵ ר ﬠַ ל ְשׁ‬,‫ וְ נ ִָשׂיא שֶׁ מֵּ ת‬.‫יְ ִשׁיבָ ה ﬠַ ל קִ ְברוֹ‬

and in Hilchot Taanit:

‫ אם לא‬,‫ כלומר הרי אתם מתים כאלו‬,‫בהל’ תעניות )פ”ד ה”יז( “אחר שמתפללין יוצאין כל העם לבית הקברות ובוכין ומתחננין שם‬
‫”תשובו מדרכיכם‬

So, to sum up, although, Maimonides advises creating some sort of sign (‘nefesh’ refers to a monument or
mausoleum) to mark the grave of a deceased person, he deems this uneccesary for the gravesite of a great
person, “because their words are their remembrance”. He then adds, “and a person should not visit a
cemetery”.

Maimonides also explains what qualifies as ‫דורש אל המתים‬

https://toldotyisrael.wordpress.com/2011/12/21/to-pray-at-graves-or-not-to-pray-part-i/ 6/14
01/05/2018 To Pray at Graves or not to Pray? (Part I) | Yomin D'min Alma ‫וֹמ י ן ְדּ ִמ ן ﬠָ ְל ָמ א‬
ִ ‫ י‬JEWISH HISTORY CHANNEL

in ‫ הלכות עבודת כוכבים יא יג‬:

‫ ויש אחרים‬,‫איזהו דורש אל המתים? זה המרעיב את עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שיבוא מת בחלום ויודיעו מה ששאל עליו‬
‫ כללו של‬.‫שהם לובשים מלבושים ידועים ואומרים דברים ומקטירים קטורת ידועה וישנים לבדן כדי שיבוא מת פלוני ויספר עמו בחלום‬
‫ לוקה‬,‫ כל העושה כדי שיבוא המת ויודיעו‬:‫דבר‬

One who abstains from eating and goes and spends the night in the cemetery, so the dead person would
come to him in a dream and give him a response to his query. And there are those who put on special clothes
and chant special chants and burn incense and the like (for the same purpose). Such is the rule, one who
engages in any kind of necromancy is gives lashes.

‫כמה הערות‬:

‫ בקבר משפחת הכהנים מבני חֵ זיר בנחל קדרון נמצאה‬.‫בלשון חז”ל נקרא בשם נפש המבנה שהוקם על קברו של אדם כזיכרון לנפשו‬
‫ “זה הקבר והנפש שלאלעזר חניה יועזר יהודה שמעון יוחנן בני יוסף בן עובד יוסף ואלעזר בני חניה כהנים מבני‬:‫כתובת שבה נאמר‬
‫ בספרות חז”ל מצאנו אזכורים רבים של הנפש‬.(‫ שנים לפני חורבן הבית השני‬70-‫ כ‬,‫חזיר” )הכתובת מתוארכת לתקופה החשמונאית‬
‫ מותר המת ]=עודף מכסף שנאסף עבור קבורת המת[ – בונין לו נפש על קברו‬:‫ “רבי נתן אומר‬:‫)”)למשל במשנה במסכת שקלים‬

‫ כמנהגם של‬,‫ טען שהרמב”ם התנגד רק לפתיחת הקבר‬,‫ למשל‬, ‫ הרדב”ז‬.‫אמנם אחרים סברו שלא זאת הייתה כוונתו של הרמב”ם‬
‫ וכן נהגו כל ישראל לפקוד את מתיהם ולהשתטח על‬,‫ “אבל לפקוד הקברות מבחוץ ]בלא לפתוח אותם[ אין חשש בזה‬, ‫עובדי עבודה זרה‬
‫ לדעתו יש להבין את דברי‬.‫ ניסה אף הוא להסביר את דברי הרמב”ם באופן שלא יהיו מנוגדים למנהג העלייה לקבר‬, ‫ הריב”ש‬.”‫קבריהם‬
‫ “לא יביט אדם לבקר מפני‬,‫ ואם בכל זאת הקימו בניין על קברו‬,‫הרמב”ם בהמשך למה שכתב שאין להקים מבנים לציון קברי הצדיקים‬
‫ וזה די להם לזכרון תמיד‬,‫ כי אם למעשיהם הטובים יפנה‬,‫”הבנין ההוא‬.

‫ סימן תכא‬,‫שו”ת הריב”ש‬

(See also this interesting responsa (h p://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?

req=20691&st=&pgnum=69) by R Shimon Efrati of Lithuania where he discusses in detail Rambam’s
prohibition against building a mausoleum and visiting gravesites).

Exceptions

Lest one think that either Karaites (see the upcoming part II where I will discuss that and Samaritan
a itudes in more detail) or the Rambam himself (not to mention the Ari) was entirely consistent in their
approach to this issue, we see a reality that is much more complicated.

An excerpt published in the 2 volume collection of Rambam’s le ers, ‫ עמ´ רכה‬,‫ מהדורת שילת‬,‫אגרות הרמב”ם‬
may possibly indicate that Maimonides made an exception to his own rule in at least one case. During his
visit to the Landof Israel in 1165, he apparently stopped to pray at the Cave of the Patriarchs:

‫ יום זה נדרתי שיהיה‬.‫ יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו ונצלתי מן השמד והגענו לארץ ישראל‬,‫ ג’ ימים לירח סיוון‬,‫בליל אחד בשבת‬
‫ ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי‬,‫ יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה‬,‫ ד’ חשוון‬,‫יום ששון ושמחה… וביום שלישי בשבת‬
‫ לנשק קברי אבותי במערה… ושני ימים אלו… נדרתי שיהיו יום טוב‬,‫ ט’ בחודש חשוון יצאתי מירושלים לחברון‬,‫ ובאחד בשבת‬.‫בו‬
‫ אמן‬,‫ותפילה ושמחה לה’ לאכילה ולשתיה… וכשם שזכיתי וראיתי בחורבנה כך אזכה אני וכל ישראל לראות בנחמתה‬.

Not surprisingly, many have called into question the authenticity of this le er. It appears, that the first
mention of this purported le er is in Sefer Haredim, published by the noted 16th century Safed Kabbalist, R
Elazar Azkari (see ‫ פרק ג‬,‫ מצוות התשובה‬,‫)’ספר חרדים‬.

In another interesting twist, much like his namesake, the final resting place of Maimonides has never been
positively identified. Although most people tend to believe that he is buried in Tiberias, some actually
believe that he is buried in the Cave of the Patriarchs in Hebron ( the controversy surrounding his burial
place became the subject of controversy among various Jewish scholars in the 1950’s, see here
(h p://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%91%D7%A8_%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91%22

https://toldotyisrael.wordpress.com/2011/12/21/to-pray-at-graves-or-not-to-pray-part-i/ 7/14
‫‪01/05/2018‬‬ ‫וֹמ י ן ְדּ ִמ ן ﬠָ ְל ָמ א ‪To Pray at Graves or not to Pray? (Part I) | Yomin D'min Alma‬‬
‫‪ JEWISH HISTORY CHANNEL‬י ִ‬

‫‪I should point out that it was quite common for medieval Jews, perhaps inspired by the Midrash in‬‬
‫‪Genesis Rabbah, Noach, 10, to bring the bones of their loved ones and bury them in, or near the vicinity of‬‬
‫)‪the cave, believing it would add merit to the soul of the deceased.‬‬

‫‪It gets even weirder; a very unlikely combination of Kabbalists, Hassidic Rebbes and Rambam’s own‬‬
‫‪grandson, R David Ha-naggid, believed that Moses (Rabbenu) himself is also interred in the cave of the‬‬
‫‪Patriarchs and Matriarchs in Hevron(!) see here (h p://ha-historion.blogspot.com/2009/11/hebrew-‬‬
‫‪sources-on-location-of-moshe.html).‬‬

‫‪Mixed Signals from the Ari‬‬

‫‪The proliferation of holy tombs, particularly in the Galillee, and particularly those of Biblical figures and‬‬
‫‪Tannaim and Ammoraim is a ributed to their alleged discovery by Rabbi Isaac Luria (The Ari) in the 17th‬‬
‫‪century. His main disciple, R. Hayyim Vital‬‬
‫‪(h p://en.wikipedia.org/wiki/Hayyim_ben_Joseph_Vital) writes of these discoveries by his master:‬‬

‫שער הגלגולים – הקדמה לז‬

‫ועתה אכתוב מקום קברות הצדיקים‪ ,‬כפי אשר קבלתי ממורי זלה”ה‪ ,‬וכבר הודעתיך כי הוא היה רואה ומסתכל בנשמות הצדיקים‪ ,‬בכל‬
‫מקום ובכל זמן‪ ,‬ומכ”ש בהיותו על קבריהם‪ ,‬ששם נפשותיהם עומדות כנודע‪ ,‬גם מרחוק עיניו יביטו בנפש הצדיק העומד על הקבר שלו‪,‬‬
‫ועי”ז היה יודע קבר כל צדיק וצדיק‪ ,‬והיה מדבר עמהם‪ ,‬ולומד מהם כמה סתרי תורה‪ .‬וכבר נסיתי כמה נסיונות וחקרתי בתכלית‬
‫‪:‬החקירות‪ ,‬ומצאתי דבריו כנים ואמתיים‪ ,‬ואין להאריך בזה עתה‪ ,‬כי הם דברים נוראים ונפלאים ולא יכלם ספר‬

‫‪:‬שער הגלגולים – הקדמה לז‬

‫גם בלכתך מצפת מדרך בין גבליין הנז”ל‪ ,‬באותו ההר אשר לצד ימינך‪ ,‬שהוא למעלה מן הארת אל קראת של הישמעאלים‪ ,‬תעלה‬
‫משם ותלך כל ראש ההר ההוא מצפונו לדרומו‪ ,‬ושם כמו חפירה תחת הסלע לצד ימינך‪ ,‬ושם קבור אנטיגנוס אי”ס‪ .‬ותלך מעט יותר‬
‫‪:‬לצד דרום‪ ,‬ושם חפירה ג”כ תחת הסלע לצד ימינך‪ ,‬ושם קבור נתן דצוציתא‬

‫לדרום צפת תוב”ב‪ ,‬לצד דרום המגדל‪ ,‬יש מעיין א’‪ ,‬ונקרא מעין החדש ושם קרוב אליה מערה אחת‪ ,‬וקורים אותה אולד יעקב‪ ,‬ושם‬
‫כנגד המעיין ממש לצד צפון‪ ,‬בנין נאה ובתים נאים‪ ,‬וכל העולם אומרים כי שם קבור רבי דוסא בן הרכינס‪ ,‬וכן האמת‪ ,‬ואין צדיק אחר‬
‫‪:‬קבור שם אלא הוא לבדו‬

‫משם תלך בדרך ההולך לצד דרום‪ ,‬ושם רחוב אחד קורין לו אל מידאן‪ ,‬ושם מרגז אחד לישמעאלים‪ ,‬ולמטה מדה המרגז‪ ,‬יש עמק אחד‬
‫‪:‬למזרח הבקיעה‪ ,‬והרחוב ההוא והוא גיא גדולה מאד חצובה בין סלעים‪ ,‬ושם קבור ר’ בנימין בר יפת‬

‫משם תלך להלאה לצד דרום אחר סיום שכונת כל בתי הישמעאלים‪ ,‬יש מקום גדול מאד‪ ,‬כולו מלא אבנים קטנים גבוהים‪ ,‬ושם גל אחד‬
‫‪:‬גבוה מכולם‪ ,‬ושם היתה בית הכנסת קדוש קדמון מאד‪ ,‬ובמקום ההיכל קבור שם בנימין הצדיק התנא‬

‫‪:‬שם סמוך לו עמק אחד קטן‪ ,‬שם קבור נחום איש גם זו‪ .‬ודע‪ ,‬כי כל מקום הגלים ההם היתה עיר אחת גדולה מאד וקדושה‬

‫‪However, as mentioned previously, it appears from the Ari’s own writings that he was dead-set against‬‬
‫‪visiting cemeteries.‬‬

‫עכ”פ ע”פ הזוהר האיסור של דרישה למתים אינו קיים על קברי צדיקים‪ ,‬הבקשה מן הצדיק היא שיתפלל בעבור האדם‪ ,‬כיוון שצדיקים‬
‫‪ .‬במותם נקראים חיים‪ ,‬וכמו שמצדיק חי ניתן לבקש שיתפלל כך ניתן לבקש מהצדיק אחרי מותו‬

‫ואולי זה גם היתה כוונתו )האבחנה( בדברי האר”י‬

‫‪At any rate, it appears from the Zohar, that the issue of ‘praying to the dead’ does not apply to the graves‬‬
‫‪of holy men. Perhaps the Ari made an exception in those cases.‬‬

‫‪What Most Halakhic Authorities do Agree on‬‬

‫‪https://toldotyisrael.wordpress.com/2011/12/21/to-pray-at-graves-or-not-to-pray-part-i/‬‬ ‫‪8/14‬‬
01/05/2018 To Pray at Graves or not to Pray? (Part I) | Yomin D'min Alma ‫וֹמ י ן ְדּ ִמ ן ﬠָ ְל ָמ א‬
ִ ‫ י‬JEWISH HISTORY CHANNEL

When praying at a gravesite, it is forbiddent to direct the prayers to the deceased, nor is it appropriate to
request anything from them. The proper course is to direct the prayers only to God (with some authorities
permi ing addressing the deceased to act as a good emissary, or as it is commonly referred to as a ‫מליץ‬
‫)יושר‬, lest one fall into the Biblical category of ‘doresh el hametim’, literally one who prays to the dead
(mentioned before among prohibitions in Deut. 18:11). Lamm writes:

“Much care must be taken to direct one’s personal prayers at graveside to God. To pray to the deceased, or to
speak directly to him in the form of prayer, borders on blasphemy. It is sheer necromancy outlawed by the
Bible, along with sorcerers, soothsayers and enchanters. Not all the good intentions in the world can justify
praying to the dead as intermediaries. That is an abomination to a people that has based its faith on the
unity of God and has abhorred spiritualizing via ghosts and wizards. Be er no visitation to the cemetery at
all than one which induces “inquiring of the dead” (p. 194)

It is these aforementioned fears that moved certain Halakhic authorities to either discourage or outright
forbid praying at gravesites, as mentioned before.

‫ כי זה חשיב‬,‫ לשאול בקשתו מן הצדיקים עצמן‬,‫כתב בשו”ת רב פעלים )ב’ יו”ד ל”א( “נמצא לא הותר לאדם להתפלל על קברי הצדיקים‬
‫ שישמע תפלתו ויעשה‬,‫ ורק מבקש מנפש הצדיק שתתפלל עליו לפני הקב”ה‬,‫ אלא הוא מתפלל ושואל בקשתו מהקב”ה‬,‫דורש אל המתים‬
‫”בקשתו‬

‫ הוא מתיר לפנות‬.‫ עמ’ שט( מקל עוד יותר‬,‫ חלק א‬,‫ ירושלים תש”ך‬,‫ ספר גשר החיים‬,‫הרב טוקצינסקי )הרב ניסן אהרן טוקצינסקי‬
‫ בתנאי שכוונת הפונה היא שהמת‬,‫ ואף מתיר לפנות לצדיק עצמו‬,‫להקב”ה ולהציע כי הצדיק הקבור ישמש כמליץ יושר בינו לבין הקב”ה‬
‫ ולא ידאג בעצמו להתרת צרתו‬,‫לא ישמש אלא כמליץ יושר‬

‫ וכן כתב בחכמת אדם “ואותם נשים ועמי הארץ‬,‫והובא באחרונים )אגרות משה( כי המתפלל אל הצדיק הוא בכלל דורש אל המתים‬
‫”שהולכים על קברי מתים וכאילו מדברים עם המתים ואומרים להם צרותיהם קרוב הדבר שהם בכלל דורש אל המתים‬

‫ סימן קג‬,‫ ברכות‬,‫ וראה גם באוצר הגאונים‬,‫ יורה דעה הערות סימן רצא‬,‫ראה תשובות רב נטרונאי גאון מהדרת ברודי‬

Graves of Note

While the Royal Tombs of the Davidic Monarchs are often mentioned throughout scriptures, they never
achieved particular esteem and their exact location is unknown to this day (the same goes for the tombs of
the Hasmonean Monarchs and even the Judean nesi’im at Beth Shearim whose location is known, see here
(h p://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4066112,00.html) and here (h p://www.tivon-
lib.co.il/1032/)). The same is not true for many other Biblical gravesites, that are seen as sacred and
authentic (to varying degrees), foremost among them is the Cave of the Patriarchs
(h p://en.wikipedia.org/wiki/Cave_of_the_Patriarchs) in the city of Hebron,- a site esteemed by all
Jews, Muslims, Christians and Samaritans. The site is the only remaining Herodian edifice still intact in
Israel and most scholars agree this is indeed the Tomb of the Patriarchs mentioned in scriptures and in
Josephus. Other holy places that became sites of pilgrimage for many Jews (and adherents of other faiths of
Abrahamic origin), include the Tomb of Rachel, outside Bethlehem, and the Tomb of Joseph is Nablus-
Shechem. The authenticity of the la er two is hotly debated among both scholars and religious figures. Let
us first focus for a moment on the Cave in Hebron. (h p://daat.ac.il/daat/multi/meaara/shaar-2.htm)

Nachmanides in his commentary on Parashat Hayyei Sarah points out that the Torah takes pains in
pointing out the exact burial places of our forefathers and foremothers, “as it is incumbent upon us to
revere their final resting places”

Nachmanides himself also visited the cave when he ascended to the Land of Israel.

The sources regarding Jews visiting the site, from time immemorial, are numerous and some can be found
here (h p://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/mekorot-4.htm) here
(h p://www.hebron.org.il/hebrew/article.php?id=836) here
https://toldotyisrael.wordpress.com/2011/12/21/to-pray-at-graves-or-not-to-pray-part-i/ 9/14
01/05/2018 To Pray at Graves or not to Pray? (Part I) | Yomin D'min Alma ‫וֹמ י ן ְדּ ִמ ן ﬠָ ְל ָמ א‬
ִ ‫ י‬JEWISH HISTORY CHANNEL

(h p://www.hebron.org.il/hebrew/article.php?operation=print&id=78) here
(h p://www.tevuot.org/are /12g.html) here (h p://benyehuda.org/lunz/kivrot.html)

A Rare Spot for Interfaith Prayer

Since the site is sanctified by faiths others than Judaism the question has been asked whether it is
appropriate for Jews to pray in a place that is also a mosque (the case in Hebron). Halakhic decisors have
tackled this question. R Ovadia Yosef in his responsa writes:

“‫ או לא… גם המאירי‬,‫ אם הישמעאלים עובדי ע”ז הם‬,‫ שנראה שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים‬,‫לענין כניסה למסגד של הערבים‬
,‫ ואין מגעם אוסר בהנאה‬,‫ ודנים אותם כגר תושב‬,‫ וישמעאלים הללו יש מי שאומר עליהם שאינם עובדי ע”ז‬,‫)ע”ז נז עמוד רי”ד( כתב‬
‫ שהרי בפרק ראשון )ע”ז יא ב( מונה בכלל בתי ע”ז גישרא שבערביא… אבל הרמב”ם בתשובה‬,‫ ומ”מ חכמי ספרד חולקים בה‬,’‫וכו‬
‫ והם מיחדים‬,‫ וכבר נכרתה אמונת הע”ז מפיהם ומלבם‬,‫)הוצאת מקיצי נרדמים סי’ שסט( כתב “אלו הישמעאלים אינם עובדי ע”ז כלל‬
‫ כגון אלו‬,‫ “כל גוי שאינו עובד ע”ז‬:(‫ יחוד שאין בו דופי…” וכן פסק הרמב”ם )פרק יא ממאכלות אסורות ה”ז‬,‫לאל יתברך יחוד כראוי‬
‫ וכן הורו כל הגאונים‬,‫”הישמעאלים יינם אסור בשתיה ומותר בהנאה‬,

… “‫ וכן ראיתי לכמה‬,‫ אין שום איסור להתפלל שם‬,‫ ותפלתם להשי”ת ביחוד שאין בו דופי‬,‫וא”כ גם במסגד של ערבים שאין שם ע”ז‬
‫ לאחינו תושבי חברון וקרית‬,‫ ועד עכשיו יש שם בהכ”נ קבוע לתפלה‬,‫גאונים וצדיקים שהיו מתפללים בתוך המסגד של מערת המכפלה‬
‫ארבע‬.

Rabbi Hayyim David Halevi concurs:

“‫ אבל מסגדי הישמעאלים אין חל עליהם האיסור זה כלל שאין הם‬,‫וכל זה כמובן בכנסיות שיש בהם צורות שתי וערב והם עבודה זרה‬
‫ במערת המכפלה שיש שם מסגד נכנסים יהודים ומתפללים בו וה’ יקבל תפלתנו ברצון‬,‫ ולכן‬.‫”עובדי עבודה זרה‬.

Jewish Travelers and Travelogues

Since the post-Bibical period and particularly the post-Temple period, Jewish pilgrims made extensive
efforts to visit the Land of Israel and especially its holy sites. These pilgrimages were very common among
both Rabbinic and also Karaite Jews (in fact it may have been even more poplar among the la er;
numerous such travelogues are extant from Karaite pilgrims to the Holy Land. Many pilgrims, perhaps
influenced by the Muslim Haj ritual, took on surnames like ‘yerushalmi’ and ‘al-qudsi’ after completing
such a piligrimage, see Kizilov, Ma evot).

A description of a typical Jewish pilgrimage to a holy gravesite (in this case the purported tomb of Jonah
the Prophet in the Lower Galilee) comes down to us from the famed 16th century Jewish traveler Rabbi
Moshe Bassoula (1480, Pessaro, Italy-1560 Safed):

‫ רחוק מכפר כיני מיל על ראש הר גבוה בכפר אחר}משהד{ ובית גדול ומכובד בנוי על ציונו‬,‫אמיתי הנביא‬-‫בוקר הלכתי לקבר יונה בן‬
‫ נכנסתי להתפלל‬.‫ גם להניח שמן למאור‬.‫ מטבעות[ לשומר‬4-5-‫ צריך לפרוע ד’ או ה’ דרימי ]הכוונה ל‬.‫והוא ביד הישמעאלים‬

Read Bassoula’s entire travelogue here (h p://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?

req=36832&pgnum=124), or its english
(h p://books.google.com/books/about/In_Zion_and_Jerusalem.html?
id=6XRtAAAAMAAJ) translation.

Another interesting travelogue-this time from a Karaite named Nahamu from the Crimean city of Chufut-
Qale, who traveled with his wife and several companions to the Land of Israel in 1784, indicates the liberal
and ecumenical a itudes that were prevalent in some Karaite and Rabbanite circles:

https://toldotyisrael.wordpress.com/2011/12/21/to-pray-at-graves-or-not-to-pray-part-i/ 10/14
‫‪01/05/2018‬‬ ‫וֹמ י ן ְדּ ִמ ן ﬠָ ְל ָמ א ‪To Pray at Graves or not to Pray? (Part I) | Yomin D'min Alma‬‬
‫‪ JEWISH HISTORY CHANNEL‬י ִ‬

‫‪..‬הלכנו בדרך לקראת עיר רמלה ששם קבר שמואל ע”ה ובעה”ר לא הניחוני הישמעאלים להיכנס שם‬

‫)‪( Quoted in Elgamil, Yosef, Toledot Hayedut Hakeriat, Vol. II, p. 384‬‬

‫וביום ג’ השכמנו בבוקר כולנו והלכנו לציון עיר דוד לקבורת דוד ושלמה והתפללנו תפילות ומזמורים השייכים בזכרון שמותם זכותם‬
‫תגן עלינו ואח”כ הלכנו לבית החיים והזכרנו שמותם‬

‫ואח”כ הלכנו לקבורת חגי הנביא וקבורת חולדה הנביאה ואח”כ לקבורת שמעון הצדיק הכהן גדול ע”ה ואח”כ הלכנו לקברות‪..‬‬
‫שבעים הסנהדרין‬

‫ואח”כ הלכנו לקבר כלבא שבוע…‬

‫וביום ג’ התעוררנו כולנו ללכת אל עיר שכם להשתטח על קברי הכהנים הקדושים ולשבעים זקנים וליוסף הצדיק עליהם…‬
‫השלום…‪.‬והשתטחנו בקברי הקדושים‬

‫)‪(Ibid pp. 385-6‬‬

‫ובאנו בשלום לטבריא‪..‬ואח”כ הלכנו לבית החיים של הרבניים וטמונים שם חכמים גדולים מרביצי תורה וגאוני עולם…מהם רבי‪…..‬‬
‫עקיבא שהיו לו כ”ד אלף תלמידים ור’ מאיר בעל הנס ורב כהנא עם תלמידיו והרמב”ם ובעל השל”ה ור יוחנן בן זכאי ותלמידיו ועוד‪.‬‬
‫וגם היום הזה יש בתוכה חכמים גדולים ומפורסמים והם אינם בעלי נצוח אלא מודים על האמת ואוהבים את הקראים‪ ,‬ואומרים מי יתן‬
‫…ויבוא משיח צדקנו עם אליהו נביאנו ונהיה כולם לעם אחד אמן‬

‫)‪(Ibid 390-1‬‬

‫ונתיעצנו ללכת אל חברון…והלכנו אל קבר רחל אמנו ונכסנו בתוך הקובא והתפללנו תפילות השייכים לה וזכרנו את שמה ושמחנו על‬
‫שזיכינו לראות את קברה…באנו אל העיר חברון תובבא ובאו לקראתנו הרבניים לעשות לנו כבוד כי כן מנהגם…ואח”כ הלכנו לראות‬
‫ולהשתטח על המקומות שצריכים לראות ובאנו אל קבר ישי אבי דוד ע”ה ואח”כ הלכנו לבית החיים שלנו ואח”כ באנו למערה שקבור‬
‫שם עתניאל בן קנז עם תשעה תלמידיו…הלכנו על מערה אח’ קבור שם אבנר בן נר ואצלו קבור ראש איש בושת בן שאול…ובבוקר‬
‫קמנו ועשינו את תפלתנו ואחכ הלכנו אל מערת המכפלה לזכור את שמות אבותנו הקדושים‬

‫)‪(Ibid p. 393‬‬

‫‪to be continued..‬‬

‫‪From → Ashkenazim, Custom, graves, jewish history, Kabbalah, Karaism, Karaite Judaism, Minhag,‬‬
‫‪Orthodox Judaism, Rationalist Judaism, samaritans, Sephardim‬‬

‫‪9 Comments‬‬
‫‪1. Zohar permalink‬‬
‫‪very interesting! you should definitely consult yehezkel lichtenstein’s sefer, mi’tumaah likdusha‬‬
‫?‪h p://books.google.fr/books‬‬
‫‪id=fdmOAAAAMAAJ&q=%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%94+%D7%9C%D7%A7%‬‬

‫‪Reply‬‬
‫‪ permalink‬יואל דוידי‬
‫‪Thanks for the tip. Adding that to my growing list of books to read.‬‬

‫‪Reply‬‬
‫‪2. Jonathan permalink‬‬
‫‪Not that it counts for much, but we derive part of our beliefs from that which you cited, along with the‬‬
‫‪following verses:‬‬

‫‪2 Macc. 12:43-45‬‬

‫‪https://toldotyisrael.wordpress.com/2011/12/21/to-pray-at-graves-or-not-to-pray-part-i/‬‬ ‫‪11/14‬‬
01/05/2018 To Pray at Graves or not to Pray? (Part I) | Yomin D'min Alma ‫וֹמ י ן ְדּ ִמ ן ﬠָ ְל ָמ א‬
ִ ‫ י‬JEWISH HISTORY CHANNEL

“[43] And making a gathering, he sent twelve thousand drachms of silver to Jerusalem for sacrifice to
be offered for the sins of the dead, thinking well and religiously concerning the resurrection, [44] (For if
he had not hoped that they that were slain should rise again, it would have seemed superfluous and
vain to pray for the dead,) [45] And because he considered that they who had fallen asleep with
godliness, had great grace laid up for them.”

Just thought I’d share.

Reply
‫ יואל דוידי‬permalink
It actually does ‘count for much’, i was thinking of adding this verse (along with others from
Tanach, that hint of an afterlife and ‫ )הישארות הנפש‬but decided to leave it for a different post.

By the way, it is this verse that roused the ire of Martin Luther (who rejected the catholic belief in
‘purgatory) and prompted him to remove it from the Christian Canon (Maccabees I and II, along
with the “Feat of Judas Maccabeus” remains part of the Catholic Rite and many Eastern
Churches…).

Reply
3. Jonathan permalink
Oh, I figured since most (all ?) Jews rejected the text as canonical (It is curious how Josephus in his
history on The Maccabees essentially just copies an entire section of 1 Macc word for word…), that it
wouldn’t count for much. Good to see that I was wrong.

Indeed, Martin Luther rejected a number of texts for this reason, or another, but in particular
Maccabees because it justified prayers for the deceased.

Reply
4. Alex Schindler permalink
Thank you for an excellent treatment of a topic surprisingly lacking in academic examination,
considering the surprising explosion of its relevance in modern years thanks to growing hasidic and BT
communities and their encouragement of grave-worship.

This is a very thorough post, and so I’ll withhold elaborate comment until I’ve read every source you
bring (of the ones which interest me — the pre-kabbalistic ones, that is). But I just want to note that the
source in Maimonides which you mention, Ta`aniiyyoth 4:18 (in Maimonides’ own organization this
was 4:17, actually, reflected as usual in Mechon Mamre’s handy organization), records a custom to go
to graves on a particular type of fast instituted by communities during a period or drought, but *not*
any sort of intercessory grave-worship. Specifically (so readers don’t have to scroll up), the source has
the following:

:‫ ובוכין ומתחננים שם‬,‫ יוצאין כל העם לבית הקברות‬,‫יז ]יח[ שבע תענייות האלו–כל מקום שגוזרין אותם שם–אחר שמתפללין‬
‫ מתפללין תפילת נעילה‬,‫ ובכל תענית מתענייות הצרות שגוזרין על הציבור‬.‫ אם לא תשובו מדרכיכם‬,‫ הרי אתם מתים כאלו‬,‫כלומר‬
‫בכל מקום‬.

The directive is for people praying and fasting to look upon the graves of the dead (the graves of the
righteous or indeed, even of Jews, are not specified by any means), for the purposes of awakening an
awareness of the reality of death in the people, so that they understand “we must reform our ways, or
wind up dead like these people.”

I would thus categorically exclude this source, or its Talmudic basis, as pertaining to “grave worship” in
the typical sense, of seeking intercessory prayer, or some sort of amplified prayer predicated on the
merits of the dead, at the resting place of righteous individuals’ skeletal remains. One could as easily
look at the ruins of a destroyed city for the desired emotional response. Tzaddikim are the last thing on
https://toldotyisrael.wordpress.com/2011/12/21/to-pray-at-graves-or-not-to-pray-part-i/ 12/14
01/05/2018 To Pray at Graves or not to Pray? (Part I) | Yomin D'min Alma ‫וֹמ י ן ְדּ ִמ ן ﬠָ ְל ָמ א‬
ִ ‫ י‬JEWISH HISTORY CHANNEL

anyone’s mind in this ritual. In the Maimonidean understanding, visiting graves has absolutely no
relationship to the personalities buried there, which is why the law you cited later is as follows (Laws of
Mourning 4:4):

‫ ולא יפנה אדם‬.‫ אין בונים להם נפש על קברותיהן–דבריהם הם זכרונם‬,‫ ובונין נפש על הקבר; והצדיקים‬,‫ד ומציינין את הקברות‬
‫לבקר הקברות‬.

A decaying body is mere organic material; and conveying Tum’a no less. A person of achievement
outlives their body through “dibhrehem,” of course, and for anyone else, the identification of their
skeletal remains (if desired) requires a physical structure. As tourists who visit the old village of Susya
near Hebron can see (if they find this more interesting than the high quality wine made there ), the
old Judean practice was to bury the dead, and after a year store their remains in caves– visiting was the
last thing on anyone’s mind. Later Babylonian associations of cemeteries with various harmful entities
(“mazziq” and “shedh”, to the unwashed masses, are more or less the most effective warnings to avoid
an area, whether for reasons of hygiene or to discourage an otherwise natural but harmful tendency)
are more reflective of the rabbinic view of cemeteries than the Talmudh’s single, oft read out-of-context
citation of Kalebh’s visit to the Cave of the Patriarchs by Rabha’ in ta`anith.

Your essay of course lists Maimonides and his Talmudic (including Yerushalmi) sources among the
“nays,” for that reason and others. I don’t think his objection to *intercessory* prayer to the dead, or
any grave-worship predicated on the personalities of the buried, would be any less vehement than Sahl
ben MaSliyaH hakkohen– it would probably include a warning to the effect of the following (Laws or
Repentance, 3:15):

;‫ אבל הם שניים או יתר‬,‫ ואין לעולם מנהיג; והאומר שיש שם מנהיג‬,‫ האומר שאין שם אלוה‬:‫טו ]ז[ חמישה הן הנקראין מינים‬
‫ כדי‬,‫ אלא שהוא גוף ובעל תמונה; וכן האומר שאינו לבדו ראשון וצור לכול; וכן העובד אלוה זולתו‬,‫והאומר שיש שם ריבון אחד‬
‫ כל אחד מחמישה אלו מין‬.‫להיות מליץ בינו ובין ריבון העולמים‬.

the word “meliS” in the final category of minim is precisely the role which many have assigned to
various patriarchs, matriarchs, and dead rabbinical authorities in their pursuit of more effective ways to
get God to do what they want. The transformation of prayer into a kind of theurgy is of course its own
separate, if related, topic, but the particular mechanism of grave-worship is a ma er on which
rationally-inclined Karaites and pre-Kabbalistic or non-Kabbalistic Rabbanites were in full accord.

Ultimately, one would expect a common understanding between them in light of the unambiguous
consequences of Psalm 115:17
‫יֹ ְרדֵ י דוּמָ ה‬-‫ כָּל‬,‫יָהּ; וְ ל ֹא‬-‫ יְ הַ לְ לוּ‬,‫יז ל ֹא הַ מֵּ ִתים‬

Hazaq wubharukh for the excellent and detailed post.

Reply
‫ יואל דוידי‬permalink
Thank you Alex for this excellent comment. You are of course correct in your observations; as you
put it: “One could as easily look at the ruins of a destroyed city for the desired emotional response”
this is why some Aharonim write that in a case where there is no Jewish graveyard, one should visit
a non-Jewish one (!).

Reply
‫ יואל דוידי‬permalink
I might also add Psalm 6:6
‫כִּ י אֵ ין בַּ מָּ וֶת זִכְ ֶר בִּ ְשׁאוֹל ִמי יוֹדֶ ה ָלּ‬

Reply
Alex Schindler permalink
https://toldotyisrael.wordpress.com/2011/12/21/to-pray-at-graves-or-not-to-pray-part-i/ 13/14
01/05/2018 To Pray at Graves or not to Pray? (Part I) | Yomin D'min Alma ‫וֹמ י ן ְדּ ִמ ן ﬠָ ְל ָמ א‬
ִ ‫ י‬JEWISH HISTORY CHANNEL

oh, we could do this all day

qoheleth 9

‫ זִכְ ָרם‬,‫עוֹד ָלהֶ ם שָׂ ָכ ר–כִּ י נִ ְשׁ ַכּח‬-‫ וְ אֵ ין‬,‫יוֹדﬠִ ים ְמאוּמָ ה‬

ְ ‫ שֶׁ ָיּמֻתוּ; וְ הַ מֵּ ִתים אֵ ינָם‬,‫יוֹדﬠִ ים‬
ְ ‫ה כִּ י הַ חַ יִּים‬.

Isaiah 8…
‫ בְּ ַﬠד הַ חַ יִּים‬,‫ ֱא הָ יו יִ ְד רֹ שׁ‬-‫ﬠַם אֶ ל‬-‫ הֲלוֹא‬:‫ וְ הַ מַּ הְ גִּ ים‬,‫ הַ ְמצַ פְ צְ פִ ים‬,‫הַ יִּ ְדּעֹ נִים‬-‫הָ אֹ בוֹת וְ אֶ ל‬-‫ ִדּ ְרשׁוּ אֶ ל‬,‫ֹאמ רוּ ֲאלֵיכֶם‬
ְ ‫י‬-‫יט וְ כִ י‬
‫הַ מֵּ ִתים‬-‫אֶ ל‬.

(rada”q ad loc clearly understands what’s signified beyond merely reiterating the ban on
consulting with ‘necromancers.’ The QamHi family were classic Maimonideans…)

Can you think of more? I have a feeling I’m overlooking something in Mishle. I’m not so good
at Mishle.

Blog at WordPress.com.

https://toldotyisrael.wordpress.com/2011/12/21/to-pray-at-graves-or-not-to-pray-part-i/ 14/14